מיניות, אינטימיות וטנטרה דרך שאלות רגישות ואמיתיות
אנחנו חיים בתקופה שבה מדברים הרבה יותר על מיניות, גוף, וטנטרה – אבל כשזה מגיע לשאלות ה״מביכות״, קשה יותר למצוא תשובות. בשביל זה אני כאן!
אם משהו מטריד אותך, מסקרן אותך או יושב לך בלב – הוא לגיטימי.
אז הנה כמה מהשאלות שאנשים שולחים לי בפרטי, לוחשים בסדנאות, או פשוט מהססים לשאול – יחד עם התשובות הכי כנות ורגישות שאני יכולה לתת.
🩸 "האם אפשר לבוא לעיסוי או לסדנה בזמן וסת?"
כמובן שכן.
הגוף שלך חכם. הוסת היא לא לכלוך, לא ״משהו שצריך להסתיר״ – אלא חלק טבעי, מחזורי, חי.
אם את מרגישה בנוח – אפשר לתרגל גם בזמן וסת.
רק חשוב להקשיב לגוף שלך. לפעמים בזמן וסת אנחנו זקוקות ליותר רוך, שקט, מנוחה.
לפעמים דווקא מתעורר עונג עמוק יותר, חיבור רגשי, שחרור.
אני מסתכלת על הוסת שלנו כשער ענק לנשיות, פראיות, חיבור ואהבה עצמית. ואפילו רואה שהתרגולים הטנטריים מעמיקים כאשר אני בזמן הוסת.
רוצה לשתף שאת בווסת? תוכלי לומר לי מראש ותקבלי עיניים טובות ורכות.
🦠 "יש לי דלקת בדרכי השתן (UTI), מותר לי לקיים יחסי מין או לקבל עיסוי טנטרי?"
במקרה של דלקת פעילה – לא מומלץ לקיים מגע מיני באיבר המין, וגם לא להגיע לעיסוי שכולל מגע באיברי המין.
הגוף במצב דלקתי ורגיש, וכל גירוי באזור עלול להחמיר את המצב.
מה כן אפשר?
להגיע לתהליך רגשי, לנשימה, לתנועה, או למגע באזורים אחרים בגוף – בלי שום לחץ או צורך לעורר את האגן.
לפעמים דווקא כשאנחנו לא "עושות" עם המקום, הוא יכול להירפא יותר מהר.
😬 "מה אם אני גומר/ת מהר מדי? או לא מצליח/ה לגמור בכלל?"
את לא צריכה להוכיח כלום.
ואתה לא צריך להגיע לתוצאה.
המיניות שלנו היא לא תחרות.
היא מסע.
לפעמים תבוא אורגזמה, לפעמים לא – אבל אם הצלחת לנשום, להרגיש, להיות בגוף – עשית את הדבר הכי אמיץ שיש.
וזה בדיוק ההפך מהפורנו שלימדו אותנו – שמיניות היא ביצוע, ושגמירה היא השיא.
האמת? השיא הוא להיות נוכחים.
😱 "יש לי פחד להפליץ/לחרבן/להוציא קולות מוזרים בזמן סשן… זה קורה גם לאחרים?"
כל-כך כן.
הגוף משחרר – וזה לא תמיד נראה "אסתטי".
אנשים בוכים, נאנחים, נזכרים, מגהקים, עושים קולות… לפעמים גם יוצא גז.
וזה בסדר גמור. אני לא שופטת. אני לא נגעלת.
זה הגוף שלך שפורק.
🧠 "מה אם לי יש יותר חשק מיני מבן/בת הזוג שלי? או להפך?"
הו… השאלה הזו כל-כך נפוצה.
ולא, זה לא אומר שמשהו "דפוק" בכם.
הבדלים בחשק קיימים כמעט בכל מערכת יחסים – והם לא בעיה. הם הזמנה.
הזמנה לדבר, לחקור מה כן אפשר.
ואולי – גם להבין שהמיניות היא לא רק חדירה, לא רק פורקן – אלא אינסוף דרכים של חיבור: מגע, עיניים, נשימה, ריקוד, פנטזיה, מילה.
יקרות ויקרים.
מותר לשאול. מותר להרגיש. מותר להיות.
אם יש מסר אחד שהייתי רוצה שתצאי ממנו אחרי שקראת – הוא זה:
את לא לבד. אתה לא מוזר. השאלות שיש לכם – הן בדיוק השאלות של כולם.
הגוף מדבר, ולפעמים הוא לוחש בשאלות רגישות. תני לו קול.
אם עולה בך משהו נוסף שאת מתביישת לשאול – אני כאן. בלי שיפוט, בלי ציניות.